א-תל שוכן בבקעת בית צידה בתוך שטח פארק הירדן בצפון-מזרחה של הכנרת.  בשטח התל התגלו שרידים של עיר עתיקה המזוהה כ”בית צידה”.

בחפירות בא-תל נתגלו שרידים של יישוב קדום מתקופת הברונזה הקדומה, שהתקיים בסביבות 2900 לפנה”ס והמשיך להתקיים עד לתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת (1900-1200 לפנה”ס).  היישוב המשיך להתקיים בתקופת הברזל, והעיר מזוהה על ידי החוקרים כעיר מבצר “צֵר” הנזכרת במקרא בתחום נחלת שבט נפתלי  (יהושע, י”ט, ל”ה) בתחום ממלכת גשור המקראית ולה קשרים הדוקים עם ממלכת ישראל. דוד המלך נישא למעכה, בת תלמי מלך גשור, ומנישואים אלו נולד אבשלום. גודלה, עושרה וכן ביצוריה המרשימים מעידים כי הייתה עיר מרכזית ורבים מן החוקרים אף סוברים שהייתה בירת הממלכה של ממלכת גשור.

על פי הממצאים מתקופת הברזל ב’ העיר היתה מחולקת לשני חלקים: העיר התחתונה, המשתרעת על פני רוב התל; והעיר העליונה, האקרופולס בחלק הצפון-מזרחי של התל. במהלך המאה ה-ט’ לפנה”ס, העיר העליונה בוצרה במערכת ביצורים אדירה שכללה  סוללה, חלקלקה קצרה ומשופעת,  ובראשה חומה אדירה ושני מגדלים. רחבה מרוצפת באבני בזלת שטוחות הובילה אל שער העיר הבנוי אבני בזלת גדולות, חלקן מעוטרות. השער כלל שער חיצוני ופנימי ונמצאו ארבעה תאים מאוגפים בשני מגדלים, מידותיהם וגובה השתמרותם הוא חסר תקדים בארץ.

מול השער הפנימי נמצאה במת פולחן  מטויחת הבנויה אבני בזלת. שתי מדרגות הובילו לראש הבמה. על הבמה נתגלתה מצבה עשויה בזלת מסותתת בקפידה עם עיטור אל בעל ראש פר חמוש בפגיון. לפי הפנתיאון המסופוטמי, השור מייצג את אל הירח ואומץ על ידי הארמים כסמל של האל הדד.

בכניסה לעיר בצדו הצפוני נחשף ארמון בנוי קירות בזלת עבים. הארמון בנוי בסגנון “בית חילאני”, בנייה האופיינית לארמונות של ממלכת ארם בתקופת הברזל. הארמון כלל חדר מבוא שהוביל לאולם מרכזי גדול ששימש כחדר הכס, מוקף בשמונה חדרים.

העיר הארמית בית צידה נכבשה ונשרפה בשריפה עזה עת הכיבוש של אשור בשנת 734 לפנה”ס  על ידי המלך תיגלת פלאסר השלישי במסעו באיזור (מלכים ב’ טו: כט-ל; טז: ז-ט). עדויות רבות לכיבוש ולשריפה העזה שכילתה את העיר נתגלו בבית השער, לבנים שרופות, שרידי עץ שרוף ובראשי חץ רבים.

בתקופות ההלניסטית והרומית

לפי המקורות, לאחר מותו של הורדוס בשנת 4 לפנה”ס, הפך בנו פיליפוס לשליט האזור. בתקופת שלטונו, החליט להקים בגולן עיר גדולה, בנוסף על העיר קיסיריה-פניאס שהקים צפונית יותר, והעניק לכפר בית צידה מעמד של עיר וזכויות של פוליס. יוסף בן מתתיהו מספר כי פיליפוס קרא לעיר “יוליאס”. מתוך ספרו “מלחמת היהודים, משתמע כי העיר נקראה על שם ליוויה-יוליה אשת  הקיסר אוגוסטוס, אשר נפטרה בשנת 29 לספירה, אך בספרו המאוחר “קדמוניות היהודים, פיליפוס נטה חיבה מיוחדת לעיר והוא בחר להתגורר בה ולהיקבר בה בקבורת רבת פאר בשנת 34 לסה”נ.

במאה הא’ לפנה”ס התפתחה העיר בית צידה והפכה לעיר העיקרית באזור שעמדה ליד הדרך הראשית המוליכה מבבל לארץ ישראל וכאזור עשיר בדגה. לפי המסורת הנוצרית העיר היתה כפר דייגים קטן וכמה משליחיו של ישו נולדו בעיר, ובהם פטרוס, אנדריאס ופיליפוס. לפי הברית החדשה ישו חי ופעל בבית צידה וביצע בה שני ניסים חשובים: נס הלחם והדגים ונס ריפוי העיוור. כן מסופר שישו קילל את העיר בגלל שתושביו סירבו לשמוע בקולו.

בשנת 66 לסה”נ נערך במקום קרב בין המורדים היהודים לחיילים הרומיים. החיילים הרומיים שירתו את המלך אגריפס השני בעוד שהמורדים היו בפיקודו של יוסף בן מתתיהו. במהלך הקרב שקע סוסו של בן מתתיהו בבוץ וכוחותיו הפסידו. בית צידה נהרסה במהלך הקרבות.

בתל נמצאו שרידים רבים מן התקופה ההלניסטית והרומית הכוללים מבנה ציבורי ורובע מגורים, ששטחו כ-400 מ”ר.

ברובע המגורים נתגלו מספר בתי חצר פרטיים בני שתי קומות הבנויים בזלת, הם כללו חצר פתוחה מרוצפת המוקפת חדרים. אחד מבתי המגורים מכונה “בית הדיג” בשל הכמות הרבה של כלי דייג שנמצאו במקום. “בית הכורם” הצפוני יותר, הכיל מרתף ובו קנקני יין ומחטבים לבציר גפני הענבים.

מעל השער מתקופת הברזל נמצא מקדש שנבנה כנראה לכבודה של יוליה-ליוויה (אשת הקיסר אוגוסטוס) המתוארך לראשית המאה הא’ לסה”נ. שרידים מעטים של מקדש זה נתגלו אך נראה שהמקדש עוטר באבני גזית יפות שאחדות מהן שנמצאו בחפירה מפוזרות סביב הבניין. בין הממצאים המיוחדים נמצא מחתת ברונזה המוכר ככלי ששימש במקדשים רומיים.

החפירות באתר עדיין בעיצומן ומנוהלות על ידי רמי ערב מטעם הקונסורטיום לחפירות בית צידה שהיה קשור בעבר לאוניברסיטת נברסקה, באומהה ארה”ב וכעת בחסות המכון לארכיאולוגיה ומקרא ע”ש נלסון גליק.