תל עירא (ח'רבת ע'רה) שוכן על גבעה בבקעת באר שבע בשוליים הדרומיים של הרי חברון. לראשונה, האתר נסקר בראשית שנות החמישים על ידי ד' אלון. באתר נערכו שבע שנות חפירה בשנים 1987-1979, שהראשונה (1979) נערכה במסגרת סקרי חירום וחפירות הצלה בנגב מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים ובוצעה על ידי משלחת המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בראשותו של מ' כוכבי ועל ידי משלחת של המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק בניהולם של א' בירן ור' כהן. העונות האחרות נערכו מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב בניהולם של י' בית-אריה וי' פינקלשטיין.

בחפירות נחשפו תשע שכבות יישוב המתוארכות למן המאה כ"ז לפסה"נ ועד לתקופה הערבית הקדומה (מאה ח' לסה"נ). השרידים המרשימים והבולטים בהיקפן נתגלו מן התקופה הברזל ומן התקופה הביזנטית.

בשכבה מתקופת הברזל (שכבה VII: למן סופה של המאה הח'-המחצית הראשונה של המאה הז' לפסה"נ) נתגלו שרידים של עיר בצורה שהשתרעה על פני כל שטחו. בחלקו המזרחי נחשפו השער ומבני הציבור, ובשטחים האחרים נחשפו בתים פרטיים. החומה השתמרה במקומות אחדים עד לגובה של למעלה מ- 2 מ'. השער שבחומה המזרחית של העיר הוא בן שישה תאים ושני מגדלים נחשפו ממנו. שרידים אלה של החומה והשער מעידים על חשיבותה, ויש להניח שהעיר שימשה כמרכז מנהלי של ממלכת יהודה ועיר מבצר ראשית בגבולה הדרומי. אין ספק לכך שאחד הגורמים לכך הוא מיקומו האסטרטגי של האתר, החולש על בקעת באר שבע ודרכיה ושממנו אפשר להגן על גבולה הדרומי של הממלכה.

בתקופה הביזנטית (שכבה II) התקיים בתל יישוב גדול וצפוף. החומה הישראלית המשיכה לבצר את העיר , והיא שוקמה והוגבהה לכל אורכה.

במזרח התל, נחשף מנזר גדול, שמשתרע על שטח של 800 מ"ר. במרכז המנזר חצר גדולה, מרוצפת בלוחות אבן גיר, ובה בור מטויח. המנזר מחולק לשלושה אגפים, שבאגף המרכזי נחשפה כנסייה מרוצפת בפסיפס מעוטר בדגמים גיאומטריים וצמחיים בדמויות שונות, וכן כתובת הקדשה לפטרוס.לדו"ח סופי של החפירה ראה:
Beit-Arieh I., Tel 'Ira: A Stronghold in the Biblical Negev, Tel Aviv University, 1999.