אתר יסוד המעלה שוכן צפונית-מזרחית לצפת ונחפר ב- 1974 על ידי א' בירן וד' אורמן מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים. שתי עונות חפירה קצרות נוספות נערכו בשנים 1982 ו- 1983 בראשות י' שוהם מטעם המכון למקרא ועתיקות ע"ש נלסון גליק.

במהלך החפירה נחשף בית כנסת  מהתקופה הביזנטית (מאות ד'-ו' לסה"נ) בעל אולם מרובע גדול המחולק על ידי שני טורי עמודים מקבילים לאולם תווך ולשתי סיטראות אורך. טורי האורך ניצבים בכיוון צפון-דרום ובכל אחד מהם היו ארבעה עמודים, שהוצבו על גבי בסיסים מאבן גיר מסותתים סיתות שוליים. על שלושה מן הבסיסים נמצאו פדסטלים מאבן בזלת.

בסמוך לבית הכנסת נתגלו שרידי קירות של מבנה, תעלות אבן ושלוש בריכות מטויחות. כלי החרס שנמצאו בשרידים אלה שייכים לתקופה הממלוכית (מאות הי"ג-י"ד לסה"נ). בין הכלים שנתגלו- קערות שטוחות מזוגגות מטיפוס כלי סגראפיטו, קדרות שצורתן חרוטית ובתחתיתן חור עגול וקנקניות ללא ידיות. מבדיקת כלי חרס זהים שנמצאו בארץ ובעיקר בקפריסין נראה שאלה שימשו ככלי קיבול בתעשיית הסוכר שהתקיימה במקום בימי הביניים. עיסת הסוכר הנוזלית נמזגה לאחר הרתחתה אל תוך הקדרות שהונחו על גבי הקנקניות. הסוכר הגבישי נאגר בקדרות עצמן, שלרוב נופצו לשם הוצאת  גביש הסוכר מתוכן. בעוד שתעלות האבן והבריכות המטויחות שנתגלו שימשו להשריית עיסת הסוכר ולויסות המים.