תל דן השוכן למרגלות החרמון (נ.צ. 2105.2868) הוא אתר גדול (200 דונם לערך), שצורתו מלבן מתעגל. המעיינות הזורמים בתל ולמרגלותיו הם אחד משלושת מקורותיו של הירדן. דן נזכרת פעמים רבות במקרא, אך שמה המקורי היה ליש, או לשם (יהושע יט', מז; שופטים יח', כט). שם זה מופיע במאה הי"ח לפסה"נ בכתבי המארות המצריים המאוחרים ובתעודות מארי. תחותמס הג' כבש את ליש באמצע המאה הט"ו לפנה"ס.

בסוף שנת 1963 ערך ז' ייבין באתר חפירת בדיקה קצרה מטעם אגף העתיקות והמוזיאונים. ב- 1966 נערכו באתר חפירות חירום ומאז התקיימו באתר 33 עונות חפירה. רוב עונות החפירה התקיימו בניהולו של אברהם בירן, תחילה מטעם אגף העתיקות ומוזיאונים, והחל משנת 1974 מטעם מכון נלסון גליק למקרא ולעתיקות של ההיברו יוניון קולג'-ירושלים. במשך השנים נחפרו בתל שבעה שטחים, חמישה מהם נמצאים לאורך שולי התל.

בין השרידים המרשימים שנתגלו בחפירות היו סוללות עפר מסיביות ושער עשוי לבני בוץ מתקופת הברונזה התיכונה, שהשתמר כמעט מלוא גובהו המקורי, בעל ארבעה תאים, שניים מכל צד ומארבעה מגדלים, שניים לכל חזית; מגוון של קברים וסוגי קבורה מתקופת הברונזה התיכונה; "הקבר המיקני" מתקופת הברונזה המאוחרת; מתחילת תקופת הברזל, כנראה שניתן לייחסה להתנחלות הישראלית, נתגלתה שכבה עשירה של בורות ששימשו כממגורות לאיחסון, מאות כלי חרס שלמים, וכן שברי כורים ומפוחים רבים, דבר המעיד על כנראה על התפתחות תעשיית כלי הנחושת; בין השרידים הבולטים מתקופת הברזל ב' נמנה את המתחם הפולחני עם שתי הבמות ומערכת ביצורים הכוללים חומה, שער עם מגדלים וחדר משמר ובסמוך לו נמצא מתקן הבנוי אבני גזית. לאור הממצאים, שבחלקם שוחזרו, מעידים על חשיבותה של דן כמרכז פולחני של ממלכת ישראל. תל דן חרבה בשריפה גדולה סביב 750 לפנה"ס, כנראה על ידי הכיבוש האשורי. אברהם בירן הציע הציע שקיצה של דן בא כנראה עם כיבושה של ממלכת ישראל על ידי תגלת פלאסר השלישי מלך אשור בשנת 732-733 לפנה"ס, אולם אין לכך איזכור במקרא או באנאלים האשוריים.

הגילוי המשמעותי ביותר של תקופת הברזל בתל דן הוא כתובת ארמית על אבן בזלת, שמזכירה את בית דוד ומלך ישראל. שבר גדול של הכתובת נתגלה בחפירות בשנת 1993, ושני שברים נוספים קטנים יותר, נתגלו בחפירות בשנת 1994. מתוכן הכתובת נראה, כי מדובר במצבת ניצחון, שהוצבה בידי חזאל מלך ארם (מלכים ב', ט') ומתוארכת למחצית השנייה של המאה הט' לפנה"ס. זוהי כתובת יחידאית, שבה נזכרת שושלת "בית דוד" לראשונה מחוץ למקרא. הכתובת מספרת על מלך ארמי, כנראה חזאל, שהרג במלחמה את יהורם מלך ישראל ואחזיהו מלך "בית דוד". דברים אלה תואמים את הסיפור המקראי בדברי הימים ב, כב. הכתובת נותצה עוד בימי קדם ושבריה נמצאו פזורים בשימוש משני. ממקום הימצאם עולה, שכבר בראשית המאה ה-8 לפנה"ס היתה המצבה מנותצת. נראה, כי יהואש, נכדו של יהוא, אשר נלחם בארם והיכה שלוש פעמים את בן הדד בן חזאל, הוא שניתץ אותה (מלכים ב', יג' 25).

השרידים הרבים מהתקופה ההלניסטית מאפשרים לקבוע שהפעילות במתחם הפולחני בדן לא חדל מלמלא תפקיד מרכזי במאות הג' והב' לפנה"ס. הממצא החשוב ביותר מתקופה זו, המצביע על אופיו הפולחני של המתחם, הוא כתובת הקדשה דו-לשונית, ביוונית ובארמית: "לאל אשר בדן". האתר נעזב כנראה בסוף התקופה הרומית (המאה הד' לסה"נ). במאות ה-15-16 לסה"נ כנראה שבית חווה או כפר קטן התקיים באתר, אולם רק שרידי בית קברות קטן נתגלו בשוליים הדרומיים של התל.