תל ערוער

ח’אן קדום על דרך הסחר הדרום-ערבית מתקופת הברזל ב’ ומצודה רומית בנגב

תל ערוער ממוקם בדרום בקעת באר-שבע כ 22 ק”מ דרומית מזרחית לעיר באר-שבע, עלגבי גבעה המתנשאת כ 50 מ’ מעל מישור (נ.צ. 1479.0623). דרומית מזרחית לתל עובר אפיק נחל ערוער ובסמוך, מרחק של כ 500 מ’ מן התל, ממוקמות בארות ערוער. האתר משתרע על פני 20 דונם וצורתו צורת אוכף. 10 דונם פרושים על ראש התל, בשטח המבוצר. 10 דונם נוספים התפרשו מדרום לחומה, על מדרון תלול ובסמוך לנחל. בצידו הצפון מזרחי של התל ממוקם שקע גדול, ככל הנראה הכניסה למערכת אספקת מים.

ערוער שבנגב נזכרת במקרא בשמואל א’ ל’ 28, כאחד המקומות אליהם שלח דוד משלל העמלקי. בתרגום השבעים מופיעה ערוער גם ביהושע ט”ו 22, ברשימת ערי יהודה במחוז הנגב, במקום ‘עדעדה’. במחקר מקובלת ההנחה כי הרשימות מתארות מציאות גיאוגרפית מן המאה השביעית לפנה”ס, מימי יאשיהו מלך יהודה. בעת ההיא היתה ערוער הנקודה הדרומית ביותר בנגב המקראי והיוותה את גבול הארץ הנושבת.

האתר נחפר לראשונה בשנת 1975 במסגרת חפירות הצלה מטעם בית הספר על שם נלסון גליק ואגף העתיקות בראשות אברהם בירן ורודולף כהן. חפירות נוספות נערכו בין השנים 1976 ל 1982 בראשות בירן. החפירות התרכזו בחמישה שטחים עיקריים: שטחים B, H ו Y בראש התל, בשטח התחום בין הביצורים ושטחים A, C ו D מחוץ לשטח המבוצר.

Khan reconst draw

שחזור הח’אן בתל ערוער

העיר ערוער הוקמה לראשונה בשכבה IV במהלך המאה השמינית לפנה”ס. האתר חרב באופן חלקי בשנת 701 לפנה”ס על ידי סנחריב מלך אשור (שכבה III) ושוקם זמן לא רב לאחר מכן, ככל הנראה על ידי מנשה מלך יהודה (שכבה IIa). העיר הוקפה חומה מוצקה ובה קדמות ונסגות וחלקלקה הקיפה את ראש הגבעה וכללה בתחומה מבני ציבור, אזורי מגורים ומערכת לאספקת מים. במקביל הוקמה גם שכונה חיצונית שהשתרעה על המדרון הדרומי וכללה מבני ציבור (בהם מבנה המשוחזר כח’אן שיירות) ומכלולי תעשיה ומגורים. במורד הגבעה, בסמוך לערוץ נחל ערוער נתגלה מבנה מוקף בורות שאפשר ושימש כתחנת דרכים. העיר המשיכה להתקיים במתכונת דומה עד לחורבנה על ידי הבבלים או האדומים בראשית המאה השישית לפנה”ס (שכבה IIb).

8th century pottery

קרמיקה מהמאה הח’ לפנה”ס מתל ערוער

הממצאים הארכיאולוגיים כוללים כלי חרס, צלמיות, לוחית עצם נושאת כותרת פרוטו-איאולית, משקולות וחפצים אחרים טיפוסיים לממלכת יהודה. נראה כי בעלת השליטה באתר הייתה ממלכת יהודה ונציגיה הם שניהלו את ענייני העיר. בד בבד עם הנוכחות היהודאית משתקפות מן הממצא הארכיאולוגי מסורות תרבותיות שונות. חיקויים לקרמיקת ארמון אשורי, כלי יבוא ובהם זכוכית ומשקולת אשוריות, קרמיקה אדומית מעוטרת, חותם ‘לקוסא’ הנושא שם אדומי וכתובות אדומיות ודרום ערביות תומכים בקיומה של קהילה רב-תרבותית שכללה: יהודאיים, נוודים מקומיים בעלי אוריינטציה אדומית ואוכלוסיה דרום ערבית,. מיקומה הגיאוגרפי של העיר והתנאים הפוליטיים – נוכחות אימפריאלית אשורית והאינטרסים הכלכליים – כפו פלורליזם תרבותי ודו-קיום על תושבי הנגב. ערוער חרבה בראשית המאה השישית לפנה”ס ויושבה מחדש רק כעבור מאתיים שנה בראשית התקופה ההלניסטית (שכבה Ia), ככל הנראה על ידי קבוצת סוחרים נבטית או אדומית. יישוב זה התעצם לקראת סוף ימי הבית השני שאז נבנו בערוער מצודה ויישוב כפרי (שכבה (Ib, ככל הנראה ביוזמת אחד ממלכי יהודה (הורדוס אגריפה ה-I?). לאחר חורבנה במהלך המרד הגדול בשנת 68 לספירה ועד לנטישתה בימי המרד השני (135 לספירה) שוקם היישוב בערוער (שכבה Ic). עם הממצאים הבולטים מערוער בימי בית שני ניכרים כלי אבן יהודאיים, קרמיקה נבטית  מעוטרת, כלי זכוכית, כתובת ארמית ויוונית ומטבעות.

Painted Edomite pottery

קרמיקה אדומית מצוירת

כלי חרס מתקופת הברזל שנתגלו בתל ערוער